לגבריאל לא היה קשר ויזואלי, כאשר דיברנו איתו העיניים שלו היו תמיד מכוונות לצדדים, אף פעם הוא לא דיבר אתנו והסתכל לעיניים שלנו.
כדי להרגיל את גבריאל לקשר עין, נהגנו לקחת אותו לשירותים, שהיה המקום הכי נקי מגרועים ויזואליים - הקירות לבנות , אין טלוויזיה ושום דבר שייקח את תשומת לבו; בכל זאת היינו יושבים בפינים במשך 5 דקות עד שהוא היה יכול להסתכל ישירות לעינינו, אפילו במשך כמה שניות....זה היה תהליך........ ראשון הוא היה מסתכל לכוונים של הפינות השירותים ואני, אני אמרתי לו: - גבי, אני כאן ומחכה שתסתכל אלי, מפני שאני רוצה לדבר אתך!
אני ראיתי שהיה לו מאוד קשה וכואב, ובהרבה...., היה לו קשה מאוד לכוון את המבט שלו למבט שלי. ביחד עם זאת, השניות של קשר עין העלו לאט לאט, כמו כן המהירות שהוא עשה זאת!!!
היום, אין צורך יותר לגשת לשירותים כדי להשיג קשר עין, הצלחנו ועברנו שלב.
כל דבר לילד האוטיזתי שלנו, מדובר על אימון ותרגול, יש לו קשיים, זה אמת, אבל אנחנו לא נוותר, לא נקבל מה שהוא לא יכול לעשות אלה לעודד אותו ונעבוד איתו ולסייע אותו כדי ש....אם היום הוא לא יכול לעשות...מחר כן הוא יצליח.
כאשר אנו נעבוד איתו ולעודד אותו לנצח, שום דבר לא יעמוד בפניו, פשוט לאמין ולראות; כי שום דבר לא בילתי-אפשרי!!!! בה ברכות
בהצלחה והרבה ברכות
ג'וזיני
O Gabi não tinha contato visual, quando falávamos com ele seus olhos sempre estavam voltados para os lados, nunca em nossos olhos.
Para treiná-lo á isso, o levávamos ao banheiro que é o local menos poluído visualmente - paredes brancas, sem TV, sem nada que o chame a atenção e mesmo assim sentávamos lá dentro por 5 minutos até que ele conseguisse nos olhar nos olhos ainda que fosse por alguns segundos. Primeiro ele olhava todos os cantos e detalhes do banheiro e eu ficava falando Gabi estou aqui esperando que você olhe nos meus olhos, pois quero falar com você. Via que para ele era doloroso e muito , mas muito difícil de trazer seus olhinhos para o meu, porém aos poucos os segundo de fixação foram aumentando, como também a rapidez em nos encontrarmos olhos nos olhos. Hoje já não preciso mais ir ao banheiro para conseguir seu contato visual.
Tudo para nosso filho autista é questão de treino, ele tem sim a dificuldade, isso é real! porém imagine se nos conformássemos com o " ele não faz" ?
Não!!! Hoje ele pode não fazer, mas vamos trabalhar e incentivá-lo á vencer,nada é impossível! Basta crer para ver!
Então... Vamos crêr?
Josi
כדי להרגיל את גבריאל לקשר עין, נהגנו לקחת אותו לשירותים, שהיה המקום הכי נקי מגרועים ויזואליים - הקירות לבנות , אין טלוויזיה ושום דבר שייקח את תשומת לבו; בכל זאת היינו יושבים בפינים במשך 5 דקות עד שהוא היה יכול להסתכל ישירות לעינינו, אפילו במשך כמה שניות....זה היה תהליך........ ראשון הוא היה מסתכל לכוונים של הפינות השירותים ואני, אני אמרתי לו: - גבי, אני כאן ומחכה שתסתכל אלי, מפני שאני רוצה לדבר אתך!
אני ראיתי שהיה לו מאוד קשה וכואב, ובהרבה...., היה לו קשה מאוד לכוון את המבט שלו למבט שלי. ביחד עם זאת, השניות של קשר עין העלו לאט לאט, כמו כן המהירות שהוא עשה זאת!!!
היום, אין צורך יותר לגשת לשירותים כדי להשיג קשר עין, הצלחנו ועברנו שלב.
כל דבר לילד האוטיזתי שלנו, מדובר על אימון ותרגול, יש לו קשיים, זה אמת, אבל אנחנו לא נוותר, לא נקבל מה שהוא לא יכול לעשות אלה לעודד אותו ונעבוד איתו ולסייע אותו כדי ש....אם היום הוא לא יכול לעשות...מחר כן הוא יצליח.
כאשר אנו נעבוד איתו ולעודד אותו לנצח, שום דבר לא יעמוד בפניו, פשוט לאמין ולראות; כי שום דבר לא בילתי-אפשרי!!!! בה ברכות
בהצלחה והרבה ברכות
ג'וזיני
O Gabi não tinha contato visual, quando falávamos com ele seus olhos sempre estavam voltados para os lados, nunca em nossos olhos.
Para treiná-lo á isso, o levávamos ao banheiro que é o local menos poluído visualmente - paredes brancas, sem TV, sem nada que o chame a atenção e mesmo assim sentávamos lá dentro por 5 minutos até que ele conseguisse nos olhar nos olhos ainda que fosse por alguns segundos. Primeiro ele olhava todos os cantos e detalhes do banheiro e eu ficava falando Gabi estou aqui esperando que você olhe nos meus olhos, pois quero falar com você. Via que para ele era doloroso e muito , mas muito difícil de trazer seus olhinhos para o meu, porém aos poucos os segundo de fixação foram aumentando, como também a rapidez em nos encontrarmos olhos nos olhos. Hoje já não preciso mais ir ao banheiro para conseguir seu contato visual.
Tudo para nosso filho autista é questão de treino, ele tem sim a dificuldade, isso é real! porém imagine se nos conformássemos com o " ele não faz" ?
Não!!! Hoje ele pode não fazer, mas vamos trabalhar e incentivá-lo á vencer,nada é impossível! Basta crer para ver!
Então... Vamos crêr?
Josi
Nenhum comentário:
Postar um comentário